כאשר אנתוני ווקקרלו הופיע בסנט לורן בשנת 2016, היו לו נעליים עצומות למלא. תוך מספר שנים בלבד, קודמו הדדי סלימאן שינה באופן קיצוני את התמונה הציבורית (לא את השם “של המותג), והגביר את ההכנסות על ידי חידוש כמעט כל מה שמסביר את מערך המוצרים שלו כמו גם נקודת המבט. עם זאת, מהר ככל שהגיע, הוא החליט לעזוב, כמו גם ווקרלו המשיך במקומו, במצב רעוע במיוחד: המותג בדיוק עבר שינוי ציבורי במיוחד כמו גם אסתטי ניכר, שהיה בולט ביותר עם קונים, אם לא עם מבקרים. (בסופו של דבר הקונים הם החשובים לחברת האם של המותג, קרינג.) ואקארלו נאלץ לעשות יותר מאשר רק לתרגם את עבודתו של סלימאן בסופו של דבר, אולם העיתוי היה לא בסדר לשינוי עצום באוסף. עם זאת, לאחר שנתיים, הזמן לכך עשוי להיות עכשיו.
בחודש מאי חיברתי בדיוק איך חלק עצום מאסטרטגיית הארנק של סנט לורן בשנים האחרונות היה, כמו, למעשה, שקיות כתף דש דומות במיוחד עם חומרת לוגו. השינויים במבחר מעט עם כל אוסף חדש, אולם המראה הוקם מוקדם במיוחד תחת סלימנה כמו גם הוא בלון לתפוס את רוב זהות הארנק ב- YSL. ההיבט העצום הנוסף של מגוון הארנק של המותג הוא Sac de Jour, שהיה גם היה תוספת מוקדמת למדי תחת סלימנה שנשארה ברובה ללא שינוי בשנתיים מאז שוואקרלו השתלט על תפקידו, למעט גם ציוצים חומרה קלים גם כן כבחירה פחות מובנית עבור הגדלים הגדולים יותר של התיק. התמונה הציבורית של תיקי המותג בסופו של דבר הייתה מעט עומדת.
תיק סנט לורן בלצ’ס, 1,990 דולר דרך נורדסטרום
התוספת הבולטת ביותר לארנק יציב תחת ואקארלו הייתה ככל הנראה בלצ’אסה, שהיא תיק כתף ניטרלי ומותאם ללא חומרת הלוגו המגדירה את אפשרויות ה- YSL הקומפקטיות ביותר. זו הייתה הצלחה מתונה, לפחות בהתבסס על התפיסה שלי, אולם זה לא היה סוג התיק שהפך את האינטרס של חובבי התיקים כמו רבים מהבכורות הראשונות ביותר תחת סלימאן. Vaccarello הראה כמה אינדיקציות שהוא מתכוון לפקח על הצגת תיקים נוספים כמו Bellechasse, כמו גם אמליה הלא ממותגת, שהיא תיק אוכף נטול לוגו שנמצא לאחרונה בחנויות.
עם זאת, הנושא סן לורן עומד להתמודד איתם הוא שהסגנונות החדשים הללו אינם ייחודיים במיוחד או מקבלים תשומת לב, כמו גם התיקים בהרכב של סנט לורן, כולם הובנו היטב על ידי הציבור במשך שנים רבות כמו גם מתחילים להראות עייפות מסוימת. חשוב לכל המותגים יש קו שכולל המון יצירות שקטות יותר, אולם מכיוון שארנקים הם העסקה הציבורית עם קו אופנה להרבה יותר אנשים מאשר אי פעם יוכלו לבחור מכנסי עור של המותג או שמלות חגיגה מתוך מערך , יש צורך בבחירה מפנה של חתיכות סופר מובהקות. אם אתה נותן לקונים להתעייף מהסגנונות האלה מבלי להציע משהו חדש כמו גם מרגש, קונים נוטים לחפש במקום אחר, כמו גם זה הופך להיות קשה יותר להעביר גם את האפשרויות העדינות יותר האלה. סגנונות הקיסטון מספקים וו לכל המותג, כמו גם לדרישה להישמר רעננים.
תיק אמליה של סנט לורן, 1,990 דולר דרך נורדסטרום
אם אתה דורש דוגמה אחרונה למותג המנהלים את השגרה הזו מעט מאז שינוי מעצבים, אתה יכול להסתכל לג’יבנשי, שמאפשר לאנטיגונה, לזילוף כמו גם לפנדורה לשבת קצת יותר זמן בסוף של ריקרדו טיסקי של כהונה מבלי לספק משהו מעניין באותה מידה למצוא את הבא. (אמנם, ג’יבנשי ניסה באופק, אולם ההוצאה להורג הייתה מעט כבויה, כמו גם התיק לא התמודד בצורה רחבה.) סן לורן עשוי להיות פוטנציאל לעבר אותו גורל מעייף בדיוק, תיק תיק, אם זה אין משהו כיף בצינור לקונים בעונה -שתיים הבאות.
זו התפיסה שאני מקבלת מקונים, בכל מקרה-המון מוכנים לבדר את הסגנונות הסלימניים לעת עתה, אולם הוא רק סיפק למותג כל כך הרבה מושגים ניתנים לפרשנות מחדש בזמנו הקצר שהוביל אותו. ואקארלו יצטרך להסתכן עוד יותר במבט משלו, לפחות עם הופעת בכורה או שתיים ענקיות. הבה נבין מה אתה מאמין בציין של סן לורן בתגובות.