אני לא אוהב נסיעות אוויריות עם זאת אני אוהב שדות תעופה. אין צפייה טובה בהרבה מאנשים ממה שתגלה בטרמינל גדול, כמו גם אתמול, טיילתי עם שניים מהסמכות העמוסה בעולם: הרטספילד-ג’קסון באטלנטה כמו גם ב- JFK בניו יורק. אני מערך מוקדם יציב כשמדובר בטיסה, כך שבדרך כלל יש לי המון זמן לגלות מושב כמו גם להתבונן בפעולה שמתרחשת סביבי, כמו גם באופן טבעי, אני נוטה להסתכל על מה אנשים מביאים בזמן שהם לִנְסוֹעַ.
למרות ששני שדות התעופה שהייתי איתם ביממה האחרונה הם מרכזים ברחבי העולם המשרתים מבצעים נהדרים של מטיילים ברחבי העולם כמו גם נופשים יוקרתיים (ושני העיסוקים הללו מביאים עימם הרבה יותר אנשים אמידים מאשר הטיסה הטיפוסית שלך הטרמינל עשוי לראות), לא ראיתי שום סוג של מזוודות מתקדמות. יש אנשים שהיו להם טוטות נשיאה אלגנטיות, של תוכנית (כולל שני בירקינס בטיסה שלי לניו יורק, שנראתה מתאימה כשחושבים על הרעיון לתיק נתפס מתסכולי נסיעות אוויריות), אולם ככל שהתיקים מתגלגלים גם כן כקטעים שנוצרו במיוחד לנסיעות, לא ראיתי שום דבר מעצב. אפילו לא כל סוג של לואי ויטון!
זה סיכויים עם כל המותגים החדשים שמתחילים לייצר קטעי נסיעות בזמן האחרון, כולל המון מעצבים שמוכרים מזוודות נשיאות מתגלגלות שמעולם לא טבלו את בהונותיהם במי המזוודות הקשות. אז לאן הולכים כל המזוודות האלה? מי מקבל אותם?
אי אפשר לספר הרבה מכמה טיולים עם שני שדות תעופה, אז האמנתי שאעביר לך את השיחה: כשמגיע הזמן לנסוע, האם אתה זורם על מזוודות, כמו גם אם כן, זה המטען הזה מתוך מותג מעצבים או שזה רק ציוד נסיעה מהשורה הראשונה מעסק המוקדש אליו, כמו טומי או גלובטרוטר?
אם אתה אוהב את מזוודת הגוצ’י למראה וינטג ‘למעלה, אתה יכול להרים אותה תמורת 2,480 דולר באמצעות גוצ’י.